כן אני יודעת שקערת אורז לבן היא ארוחת צהרים שלמה שקרב עמים מסויימים, אצלי בבית היא נחשבת תוספת נחמדה לחלבון שלידה. יחד עם זאת, גיליתי שאם אין אורז המנה העיקרית "לא נחשבת" אצל הבנות… התוצאה היא שאחרי כל ארוחה השאריות שנותרו בכלי של האורז נכנסות אחר כבוד למקרר ושם הן גם נקברות, כי מי יאכל אורז של אתמול?
בזמנים כאלה אני מחליטה לעבוד על אגד ודקה לפני שמחוסר ברירה אני זורקת אותו לפח אני מחרטטת משהו ומקימה אותו לתחיה וזה תמיד תמיד עובד.
הדרך הכי קצרה להחיות אורז לבן לילדות שלא אוהבות לשנות ממנו יותר מדי היא להקפיץ אותו עם מעט שמן זית וחופן ירקות-פריזר מאותן שקיות שצריך לברך עליהן "ברוך משנה הבריות אבל לא יותר מדי". גאון מי שהמציא את הסנפרוסט
אם אני ממש רוצה להשקיע, למשל לא להשקיע בנפרד במנה עיקרית – אני מפשירה חזה עוף או שניים, חותכת לרצועות צרצרות ומקפיצה גם אותו עם כל החגיגה.
אורז עם הנ"ל דורש בכל זאת תיקונים קלילים של תבלינים: מלח, פלפל,אבקת שום, נגיעת כמון ואפשר טיפונת פפריקה אבל רק טיפונת אחרת הן שוטפות אותי. העיקר שבגדול הוא לא יחליף יותר מדי את הצבע הלבן.
אם ממש רוצים לפנק אז פותחם גם קופסת פיטריות חתוכות ומסוננות ומוסיפים גם רצועות גמבה שתתן את הקראנץ' והן יחשבו שאת הכל עשו ממש טרי מעכשיו.
