קודם כל סליחה על התמונה אבל באמת יש כמה דברים שצריכים להאמר בהקשר להרצאות ואני כותבת את המייל הזה כמאזינה שיושבת בקהל, לא בכובע שלי כמנחת מרצים.
אני הולכת לשמוע הרבה הרצאות, זו הדרך החביבה עלי לרכוש ידע. אוהבת את האינטראקציה של מרצה עם הקהל, את המצגות המפתיעות, את החיכוך באנשים שאני לא מכירה שפתאום אני זוכה להכיר, את הבדיחות, את הWOW כשנחשף מולי ידע חדש פתאום בגיל 43 ואני באה עם ציפיות.
מרצים יקרים – תחשבו עלי!
בקוביה יש שאלה קריטית שהיא זו שתהפוך מוצר שלנו לטוב (או לגרוע במקרה שלא שאלנו אותה) והיא: למה הלקוח?
למה הוא כאן? מה הוא רוצה? מה הוא מצפה? איך אני יכול לתת לו את זה ואיך אני יכול להפתיע אותו
אני מגיעה להרצאות ולא מאמינה – יש מרצים גם ותיקים מאד עושים טעויות של טירונים ובתור קהל בחיי שזה מכעיס. בקורס מרצים שלנו טעויות שכאלה עולות שוב ושוב מהמשתתפים וכך אני יודעת שהבעיה היא לא אצלי בראש כי במקרים כאלה כולם רואים שהמלך הוא ערום. אז ברשותכם, אני אמנה כמה מהם כי אני יודעת שיש לי פה קהל קוראים שמרצה הרבה שנים וכדאי שישמעו איך זה נראה מהצד השני של האולם:
♢ כשמרצה מגיע לא מוכן לשידור. (ואפילו אומר את זה "באתי ואמרתי לעצמי, מה שיהיה- יהיה, נזרום")- מינימום אני מצפה – שתכין בבית אחרת זרום בבקשה הביתה איש נחמד כי הכלים בכיור מחכים לי.
♢ כשלמרצה אין מושג ירוק מי הקהל שמולו הוא עומד, אז הוא נותן איזו הרצאה גנרית שלא מתדרת לאף אחד. סיפרה לנו אחת המרצות לנוכחות ברשתות שלמדה אצלנו בקורס פיתוח עסקי שהיא התבקשה לתת הרצאה אבל אמרו לה שהיא לא יכולה לקבל מידע על הקהל כי זה טופ סיקרט. כשהגיעה לדבר על נוכחות ברשת הסתבר שמי שמולה הם בכלל אנשי שב"כ ונוכחות ברשת זה מה שיטיס אותם מהתפקיד… אז גם בתור מזמינים בבקשה תספרו לנו המרצים מי יושב מולנו- "מי הלקוח" זו שאלה מספר אחת שחייבים לשאול לפני שבאים עם מוצר.
♢ כשמרצה אולי מכין הרצאה אבל בשאלה הראשונה שקפצה בקהל הוא פשוט עזב את התאוריה והמבנה וכל מה שהוא תכנן לעשות בהמשך ועלה על רכבת ליעד אחד (אם בכלל) ומשם הוא מפליג בסיפורי-סיפורים לשומקום חשוב, עד שמנהל האירוע מרים את היד בתנועת "נשארו לך עוד חמש דקות לסיום" והוא ממש בהלם בהלם איך לא הספקנו כלום…
♢ כשמרצה לא נותן לי שום ידע חדש אבל טורח להסביר איך תהליך איתו ישנה לי את החיים אם אני רק אחתום פה, פה ופה – אז מרצה יקר אם לא נתת לי כלום, את האמון שלי בטח שלא קיבלת. מה שכן, אני רוצה לנשוך אותך כי את הזמן שלי לא תוכל להחזיר לעולם וזה חטא חטא חטא לבזבז את זמנם של אנשים.
כמו שאתם רואים, אני טיפה עצבנית כי שוב הייתי אתמול בכנס עם שלושה מרצים שאף לא אחד מהם טרח לחדש לי משהו אבל הם לא יידעו את זה לעולם…
בקיצור מה שאני רוצה לומר זה שלפני שעולים לבמה להגשים חלום ישן להיות מרצה ולפני שמכניסים את הכסף לחשבון הבנק יש שלב מקדים והוא חשיבה מעמיקה על הלקוח והאם באמת יש לי מה לתת לו.
פרטים על הקורס למרצים "להיות בתדר הנכון" בלחיצה על התמונה:
