במשך שנים לא דמיינתי שיכול להיות לי עסק. למה? כי ידעתי שחסר לי המון ידע. אני יודעת להפיק אירועם אבל לא לנהל עסק. יודעת להלחין אבל לא לנגן. יודעת לכתוב אבל לא לצלם ולערוך. רק עיקרון אחד עזר לי להבין שמוצר שלקוח מזמין, גם אם הוא מורכב מהמון יחידות לא בהכרח מחייב אותי לדעת לתפעל את כולן. עיקרון הראיה המפולחת. מרגע שהפסקתי לנסות להשלים בעצמי את החוסרים או לבכות שאני לא מספיק יודעת איפשרתי לספקים הטובים ביותר להכנס לחיי ומרגע זה נולדו לי מוצרים גדולים מסך חלקיי. כבעלת עסק קטן זה בהחלט לא היה מובן מאליו.
עורכי וידאו, מעבדים מוסיקלים, צלמים, כוריאוגרפים אפילו תקליטיה שמשלימה את המוצרים שלי, זה אומר שהם לא יכולים לעמוד בלעדיה וזה בסדר. זה בסדר גמור לשחרר. אנחנו לא יכולים לעשות הכל לבד ואם נעשה הכל לבד פשוט נקרוס. שלא לדבר על כל המעטפת העסקית. המיתוג, האתר והשיווק.
ראיה מפולחת היא לא רק מתנה לבניית מוצרים בעסק היא תפיסת עולם שמתייחסת לכל דבר בכבוד הראוי לו ומבינה שאין 100% של סך חלקי השלם. השלם בנוי מחלקים ומספיק שאשכלל חלק אחד ואטפח בו מומחיות החלק שלי בכל המארג יהיה מעולה. זה נכון במוצרים, זה נכון בחלוקת אנרגיה (אין אין גם וגם וגם כי המצפון נוקף) ובעוד תחומי חיים. אפילו במטבח. אז אני לא ארים שבת עם כל המנות רק עם המבושלות שבהן אני מצויינת. את החלות והקינוחים אני יכולה לקנות, את הסלטים אני יכולה להשאיר לשלב שלפני הישיבה לשולחן ולא בהכרח לזמן ההכנות המוקדמות. הסעודה עצמה לא תחסר והמצפון שלי שקט.
ובאילו חלקים בחיים שלכם אתם מפלחים ובוחרים לטפל רק בחלקים מסויימים?
אהבתם את עיקרון הפילוח? בפוסט הבא, אני שמחה לספר לכם על עוד אחד מ13 עקרונות, עיקרון שמסייע לי להגביר ממש קצב בעסק ולזרז תהליכים מבלי לעצור.
מוזמנים לקרוא כאן על עיקרון התיבנות
